ויאמר דוד אל המלאך כה תאמר אל יואב אל ירע בעיניך את הדבר הזה כי כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל העיר והרסה וחזקהו׃

כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃

תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם׃

ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעפה׃

כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם׃

וכאשר נגזר על בני אדם פעם אחת המות ואחריו הדין׃

כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃

מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃

אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃

כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי׃

שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃

כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד׃

אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם׃

וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

ויפתח פטרוס את פיו ויאמר עתה ידעתי באמת כי האלהים איננו נשא פנים׃

כי אין משא פנים עם האלהים׃

ואם אב תקראו לאלהים השפט בבלי משא פנים כפי מעללי איש ואיש התהלכו נא ביראה בימי מגוריכם׃

ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה׃

והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי׃

לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה׃

והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש׃

כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו׃

כה אמר יהוה אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם׃

מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר תבאש דגתם מאין מים ותמת בצמא׃