1
אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃
2
חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות׃
3
הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן׃
4
והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃
5
וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃
6
ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו׃
7
אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן׃
8
ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃
9
ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן׃
10
ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת׃
11
ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו׃
12
ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃
13
לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם׃
14
כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו׃
15
ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם׃
16
וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות׃
17
וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות׃
18
אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו׃
19
ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃
20
ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃
21
ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃
22
ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן׃
23
ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃
24
ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת׃
25
ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך׃
26
ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃
27
לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית׃
28
על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים׃
29
כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו׃
30
ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
31
והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו׃
32
ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים׃
33
והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו׃
34
אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם׃
35
כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני׃
36
ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃
37
וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃
38
ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃
39
ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃
40
והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃
41
ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃
42
כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃
43
גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃
44
וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃
45
אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם׃
46
וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם׃
