וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר׃

ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃

שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃

ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ׃

זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃

וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו׃

ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃

ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה׃

ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו׃

ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו׃

ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃

וישבתו העם ביום השבעי׃

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃

כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃

ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃

לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃

שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃

וכלם אכלם מאכל אחד רוחני׃

בטח ביהוה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה׃

כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו׃

תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃

ויען ויאמר הן כתוב לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יי׃

ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה׃

גם אתם אל תדרשו מה תאכלו ומה תשתו ואל תהלכו בגדלות׃

כי את כל אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי צריכים אתם לאלה׃

רחקו מאהבת כסף ושמחו בחלקכם כי הוא אמר לא ארפך ולא אעזבך׃

על כן נבטח ונאמר יהוה לי בעזרי לא אירא מה יעשה לי אדם׃