ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה׃

וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים׃

ויאמר יהוה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו׃

ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם׃

ויאמן העם וישמעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו׃

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי׃

לכן אמר לבני ישראל אני יהוה והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים׃

וכי הקים יהוה להם שפטים והיה יהוה עם השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי ינחם יהוה מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם׃

ויאמרו בני ישראל אל יהוה חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך אך הצילנו נא היום הזה׃

ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את יהוה ותקצר נפשו בעמל ישראל׃

ותרא את עני אבתינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף׃

וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃

ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע׃

בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם׃

וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם׃

הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו׃

ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה׃

וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃

וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך׃

יהוה הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו׃

לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃

ואיש לא עלה השמימה בלתי אם אשר ירד מן השמים בן האדם אשר הוא בשמים׃

כי ירדתי מן השמים לא לעשות רצוני כי אם רצון שלחי׃

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים׃

ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם׃

שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו׃

ובנביא העלה יהוה את ישראל ממצרים ובנביא נשמר׃

כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים׃