אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃

ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים אם יהוה האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אתו דבר׃

לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם׃

ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים ואת המשתחוים הנשבעים ליהוה והנשבעים במלכם׃

לא יוכל איש לעבד שני אדנים כי אם ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ויבזה את האחר לא תוכלו עבוד את האלהים ואת הממון׃

אין עבד אשר יוכל לעבד שני אדנים כי ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ואת האחר יבזה לא תוכלו עבד את האלהים ואת הממון׃

ובעבור זאת ישלח להם האלהים מדוחי שוא להאמין בשקר׃

למען ידונו בל אשר לא האמינו באמת כי אם רצו בעולה׃

איש אשר חלק לבו הפכפך הוא בכל דרכיו׃

הנאפים והמנאפות הלא ידעתם כי אהבת העולם איבת אלהים היא ועתה החפץ להיות אהב העולם יהיה איב לאלהים׃

אל תאהבו את החלד ואת דברי החלד אם יאהב איש את החלד אין בו אהבת האב׃

ידעתי את מעשיך כי לא קר ולא חם אתה מי יתן והיית קר או חם׃

כי עתה פושר אתה ולא קר ולא חם על כן אקיאך מפי׃

לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו׃

נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים׃

זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין׃

כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון׃

וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל המפתן רק דגון נשאר עליו׃

ושבר את מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת בתי אלהי מצרים ישרף באש׃

והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך׃

והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ׃