ויבא אצל עמדי ובבאו נבעתי ואפלה על פני ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ החזון׃

ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את מלאכת המלך ואשתומם על המראה ואין מבין׃

ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח׃

ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה׃

ויהיו פטרוס ואשר אתו נרדמים ובהקיצם ראו את כבודו ואת שני האנשים העמדים עליו׃

ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃

והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי׃

והנה כדמות בני אדם נגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואמרה אל העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח׃

ויסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני׃

ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃

בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על רגלי ואשמע את מדבר אלי׃

וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו׃

ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו׃