ונתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה והיו על אדמתם לבטח וידעו כי אני יהוה בשברי את מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם׃

מזמור לדוד יהוה רעי לא אחסר׃

בנאות דשא ירביצני על מי מנחות ינהלני׃

ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי׃

כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כשל בעוני כחי ועצמי עששו׃

ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים׃

ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב׃

והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זרה ברחת ובמזרה׃

כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל׃

ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב יהוה על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד׃

ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם יהוה׃

אנכי הדלת איש כי יבוא בי יושע ובצאתו ובבואו ימצא מרעה׃

לא ירעבו עוד ולא יצמאו ולא יכם שמש ושרב׃

כה אמר יהוה צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה ובכל עריו נוה רעים מרבצים צאן׃

בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תעברנה הצאן על ידי מונה אמר יהוה׃