בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים׃

ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃

ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך נאם אדני יהוה׃

ותבטחי ביפיך ותזני על שמך ותשפכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי׃

לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל בין עבותים ורם לבבו בגבהו׃

בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה׃

לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח׃

כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

וגם יגדיל לתת חן על כן אומר אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן׃

אך אולים שרי צען חכמי יעצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם׃

נואלו שרי צען נשאו שרי נף התעו את מצרים פנת שבטיה׃

הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יהוה מאסו וחכמת מה להם׃

ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים׃

על כן גם נתנם האלהים לטמאה בתאות לבם לנבל גויותיהם איש את רעהו׃

כי כן כתוב אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר׃

כי אחרי אשר בחכמת האלהים לא ידע העולם את האלהים בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים׃

הפץ עברות אפך וראה כל גאה והשפילהו׃

ראה כל גאה הכניעהו והדך רשעים תחתם׃

אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות׃

מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי ארץ׃

ושרפו בתיך באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם אתנן לא תתני עוד׃

והשבתי זמה מן הארץ ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃

והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך׃

שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃

הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃