שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃

ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות׃

שמע אלהינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה׃

ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם׃

כל ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש׃

ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו׃

בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו׃

תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃

ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃

היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

חננו יהוה חננו כי רב שבענו בוז׃

רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים׃

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי׃

ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד׃

והעברים גדפו אותו ויניעו את ראשם׃

וכן הלעיגו גם ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים לאמר׃

בטח באלהים עתה יפלטהו אם חפץ בו כי אמר בן האלהים אני׃

כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם׃

ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו׃

גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה׃