על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה׃

עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו׃

ואנו ואבלו פתחיה ונקתה לארץ תשב׃

על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו׃

שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃

אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃

אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב׃

אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃

על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני׃

טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מיהוה׃

חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ׃

טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃

עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב׃

מפניו יחילו עמים כל פנים קבצו פארור׃

לכן כה אמר יהוה הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה וזעקו אלי ולא אשמע אליהם׃

תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃

וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב׃

והאנשים אשר לא מתו הכו בעפלים ותעל שועת העיר השמים׃

כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים כי ראיתי את עמי כי באה צעקתו אלי׃

להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע׃

כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה׃

לבי למואב יזעק בריחה עד צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעערו׃

ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃