מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר׃

הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה׃

נפשי בתוך לבאם אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה׃

הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שמע׃

אשר שננו כחרב לשונם דרכו חצם דבר מר׃

כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם׃

אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת וסם המות מלאה׃

ויהי לו ביד ימינו שבעה כוכבים ומפיו יוצאת חרב פיפיות חדה ופניו כשמש המאיר בגבורתו׃

כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט׃

שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר לב ימותו׃

מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא׃

שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא כן׃

צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם׃

ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים׃

ובתוך רחוב העיר ואל שפת הנחל מזה ומזה עץ חיים עשה פרי שנים עשר כי מדי חדש בחדשו יתן את פריו ועלה העץ לתרופת הגוים׃