למנצח לעבד יהוה לדוד נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו׃

דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב׃

הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה׃

זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב׃

אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה׃

אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד׃

הללו יה אודה יהוה בכל לבב בסוד ישרים ועדה׃

הוד והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד׃

וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם יהוה׃

ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו׃

אשר עשיריה מלאו חמס וישביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם׃

וירב בקרבם כל חמס זנות ורשע בצע ואון וימלאו קנאה ורצח ומריבה ומרמה ותהפכות׃

נבערים מדעת ובגדים אכזרים נטרי שנאה ולא רחמנים׃

קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון חמת עכשוב תחת שפתימו׃

הן אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני׃

אף בלב עולת תפעלון בארץ חמס ידיכם תפלסון׃

אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה׃

יחפשו עולת תמנו חפש מחפש וקרב איש ולב עמק׃

כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך׃

עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו׃

]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃

]22-12[׃

ויאמר אליו האדון כעת אתם הפרושים מטהרים את הכום והקערה מחוץ והפנימי אשר בכם הוא מלא גזל ורשע׃

אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי אתם כקברים הנסתרים ובני האדם מתהלכים עליהם ולא ידעו׃

קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון חמת עכשוב תחת שפתימו׃

שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו׃

יכרת יהוה כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות׃

אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃

כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃

גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו׃

כי מעולם לא דברנו בשפת חלקות כאשר ידעתם וגם לא למען בצע בצע האלהים עד׃