נפוגותי ונדכיתי עד מאד שאגתי מנהמת לבי׃

למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו׃

הראיתה עמך קשה השקיתנו יין תרעלה׃

ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד׃

אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃

אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃

ביום ההוא יפקד יהוה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים׃

ועלתה ארמנתיה סירים קמוש וחוח במבצריה והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה׃

ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח׃

והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא׃

דבר ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני׃

ויוטל התנין הגדול הנחש הקדמוני אשר נקרא שמו מלשין ושטן המדיח תבל כלה הוא הוטל ארצה ומלאכיו עמו הוטלו׃

והחיה אשר ראיתי מראה כנמר ורגליה כרגלי דב ופיה כפי אריה ויתן לה התנין את כחו ואת כסאו וממשל רב׃

וארא חיה אחרת עלה מן האדמה ולה קרנים כקרני שה ומדברת כתנין׃

ונתנת אותות גדלות וגם אש מן השמים תוריד ארצה לעיני בני אדם׃

וישפך החמישי את קערתו על כסא החיה ותחשך מלכותה וינשכו מכאב לב את לשונם׃

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני׃

יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃

בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃

ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃

העם ההלכים בחשך ראו אור גדול וישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃