תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃

וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃

ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע׃

וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי׃

ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך ואנתה ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת׃

תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם׃

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב׃

וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה׃

יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃

רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃

אכן חכמה נדבר בין השלמים לא חכמת העולם הזה גם לא של שרי העולם הזה אשר יאבדו׃