הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה׃

אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה׃

נפשי בתוך לבאם אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה׃

הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שמע׃

אשר שננו כחרב לשונם דרכו חצם דבר מר׃

לירות במסתרים תם פתאם ירהו ולא ייראו׃

יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא׃

כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה׃

ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארגו האכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה׃

וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם יהוה׃

ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו׃

כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם׃

אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת וסם המות מלאה׃

ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃

אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש׃

ילדי הצפעונים איכה תוכלו למלל טוב ואתם רעים כי משפעת הלב ימלל הפה׃

אך ירא אנכי פן כאשר השיא הנחש בערמתו את חוה כן תשטינה גם מחשבותיכם מן התמימות אשר עם המשיח׃

חמת למו כדמות חמת נחש כמו פתן חרש יאטם אזנו׃

קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון חמת עכשוב תחת שפתימו׃

אשר אלה פיהם מלא ומררות׃