ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה׃

ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃

ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו׃

ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את יהוה ותקצר נפשו בעמל ישראל׃

ויאמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש לכל ישבי גלעד׃

ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים׃

ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו׃

ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו׃

שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך׃

בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חמת יהוה גערת אלהיך׃

ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים׃

ועתה מה לי פה נאם יהוה כי לקח עמי חנם משלו יהילילו נאם יהוה ותמיד כל היום שמי מנאץ׃

על צוארנו נרדפנו יגענו לא הונח לנו׃

מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם׃

ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃

ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃

ואיבי נתתה לי ערף ומשנאי אצמיתם׃

ישועו ואין מושיע על יהוה ולא ענם׃

אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר׃

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

ויהי מלך ישראל עבר על החמה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך׃

ויאמר אל יושעך יהוה מאין אושיעך המן הגרן או מן היקב׃

עודנו מדבר עמם והנה המלאך ירד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת יהוה מה אוחיל ליהוה עוד׃

אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃

ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני׃