ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃

לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃

על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו׃

והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו׃

הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה׃

רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ׃

נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום׃

כי כה אמר יהוה צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה׃

אמר אל זרבבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ׃

אשר קולו הרעיש אז את הארץ ועתה זה הבטיח לאמר עוד אחת ואני מרעיש לא לבד את הארץ כי גם את השמים׃

וארא כסא לבן וגדול ואת הישב עליו אשר מפניו נסו ארץ ושמים ולא נמצא להם מקום׃

עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו׃

איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה׃

על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה׃

מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃

נמגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה׃

מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב׃

ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו׃

לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃