לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃

בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃

ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃

גם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אשו׃

אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך׃

יהדפהו מאור אל חשך ומתבל ינדהו׃

אבל בני המלכות המה יגרשו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרוק השנים׃

ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

בארות בלי מים המה עבים נדפים בסערה אשר שמור להם חשך אפלה לעולם׃

משברי ים עזים אשר יגרשו בשתם ככבים תעים אשר חשך אפלה צפון להם עדי עד׃

כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃

כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת יהוה כנחל גפרית בערה בה׃

הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה׃

לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ הגפן בעץ היער אשר נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את ישבי ירושלם׃

ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה׃

וראו כל בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה׃

ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃

ואם ידך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא קטע לחיים מהיות לך שתי ידים ותלך אל גיהנם אל האש אשר לא תכבה׃

ואם רגלך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא פסח לחיים מהיות לך שתי רגלים ותשלך לגיהנם אל האש אשר לא תכבה׃

ואם עינך תכשילך עקר אתה טוב לך לבוא אל מלכות האלהים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך לגיהנם׃

כי כל איש באש ימלח וכל קרבן במלח ימלח׃

באש להבה להשיב נקם לאשר לא ידעו את האלהים ולא שמעו לבשורת אדנינו ישוע המשיח׃

אשר ישאו משפט אבדן עולם מאת פני האדון ומהדר גאונו׃

מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע׃

ומפיו יצאת חרב חדה להכות בה את הגוים והוא ירעם בשבט ברזל והוא דרך פורת יין חמת אף אלהי הצבאות׃