בלע אדני לא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה׃

חשב יהוה להשחית חומת בת ציון נטה קו לא השיב ידו מבלע ויאבל חל וחומה יחדו אמללו׃

טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מיהוה׃

עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃

והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודיא די ביהוד ובירושלם בשם אלה ישראל עליהון׃

באדין קמו זרבבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלהא די בירושלם ועמהון נביאיא די אלהא מסעדין להון׃

ויען שכניה בן יחיאל מבני עולם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת׃

קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה׃

חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו׃

אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם׃

ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש׃

ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל׃

תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃

זכר אדני חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל רבים עמים׃

אשר חרפו אויביך יהוה אשר חרפו עקבות משיחך׃

ונתתים לזועה לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל המקמות אשר אדיחם שם׃

סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃

פצו עלינו פיהם כל איבינו׃

ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך לעיני כל עובר׃

בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך על כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות׃

הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת השם רבת המהומה׃