ויקרא המלך אל ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל ביתו נתתי לבן אדניך׃

ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן אדניך יאכל תמיד לחם על שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים׃

הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך׃

אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פתחי פיך׃

ומפבשת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום׃

ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח עבדך׃

כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות לאדני המלך ותשת את עבדך באכלי שלחנך ומה יש לי עוד צדקה ולזעק עוד אל המלך׃

ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדני המלך בשלום אל ביתו׃

לא תענה ברעך עד שקר׃

ודרשו השפטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו׃

ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך׃

לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו׃

מלושני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל׃

כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח׃

עד כזבים יאבד ואיש שומע לנצח ידבר׃

אבל המבקשים להעשיר יפלו בנסיון ובמוקשים וברב תאות סבלות ומשחיתות המשקיעות את האדם בשחת ובאבדון׃

כי שרש כל הרעות אהבת הכסף ויש אשר ערגו לו ויסורו מן האמונה ויעציבו את נפשם במכאבים רבים׃

אוי להם כי ברדך קין הלכו וישתקעו בתועת בלעם לקבל שכר ובמרי קרח אבדו׃