1
למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃
2
אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃
3
קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃
4
נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה׃
5
כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו׃
6
נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃
7
כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד׃
8
ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃
9
תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃
10
ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃
11
שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃
12
לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃
13
ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃
14
איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה׃
15
שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך יהוה צבאות שמו׃
16
קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃
17
נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה׃
18
רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃
19
אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה׃
20
הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב׃
21
ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת׃
22
ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים׃
23
ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון׃
24
ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃
25
נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃